|
" אחרי שבוע כבר הכרתי את כל האלבום הזה מילה במילה בעל פה"
התקליט הזה תופס אותך על השיר הראשון, איך שמתחילות הפריטות של פתיחת השיר סטייל Fear Of The Dark והאווירה הופכת מחשמלת מרגע לרגע, הקצב שנכנס מפתיע: לא Power Metal מהיר אלא Heavy קלאסי בסגנון Iron Maiden ו Dio עם שירה מלאת נוכחות של הסולן Olaf Hayer שמוכר לחובבי המטאל המלודי כסולן הראשי של Luca Turilli מהאלבום King Of The Nordic Twilight ועד הלום, ל Olaf יש קול מדהים, משהו בין ברוס דיקינסון ל Michael Kiske הסולן הקלאסי של Helloween.
השיר הראשון Illusion Of Life הוא Heavy קלאסי במלוא מובן המילה, פזמון המנוני ואיטי, בתים עוצמתיים, הרבה פאתוס בשירה (דיקינסון כבר אמרנו?) וכתיבה נכונה של שיר מעולה לפתוח אתו אלבום.
The Orb שממשיך אותו נותן קריצה לשורשי ה Power Metal של הלהקה משני האלבומים הקודמים שלהם, זה כבר נשמע יותר כמו Gamma Ray או Edguy וברמה זהה, הגיוון נותן הרבה נקודות זכות לאלבום הזה ואני מרגיש שההרכב עבר תהליך התבגרות.
Blinded השלישי חוזר למתכונת ה Heavy, הקטע הפותח מזכיר נגיעה אוריינטלית, משהו שלא שמענו בסגנון מעולם בעבר, Touch קלידים אפילו "מזרחי" טיפה וכך גם השירה של Olaf עד הפזמון, התשובה של עולם ה Heavy ל Melechesh? עד הפזמון שהוא פזמון ברמה ש Desmond Child (מפיק על שכתב שירי הארד רוק קלאסיים וזכור בעיקר בזכות כישרונו לכתוב פזמונים מנצחים סטייל Poison של אליס קופר) היה מתגאה בו וזו למי שלא הבין מחמאה אדירה, שיר ייחודי, אחד האהובים עלי ביותר באלבום, כאן כבר מתגלה היכולת המדהימה של הגיטריסט המוביל Jonny Ohlin שאם אומר שהיכולת שהוא מפגין באלבום הזה מקבילה לג`ון פטרוצ`י ב Images And Words לא אגזים במיל, זה ממש כך.
The World נשמע ממש אבל ממש כמו שיר ב Avantasia 2 של טוביאס סאמט, כתוב באותה רמה גבוהה, עלילתי וסוחף באותה עוצמה, יש מצב שטוביאס יגנוב את השיר הזה לחלק השלישי שמתישהוא יצא, שוב נציין את הגיטרה המדהימה של Jonny Ohlin? כן, כי מגיע לו !
Spirit ממש מגוון את האלבום הזה, Hard Rock מלודי סטייל Europe או Bonfire ושיר מקסים על לא לאבד את החלומות והשאיפות בחיים, כאן מגיע לביטוי הצד היותר מלודי ורך של Dionysus, אין באלבום בלדות כך שזה השיר הכי רך, שיר מצויין, רוק מלודי משובח.
הגיוון הזה הופך את ההאזנה ל Fairytales And Reality לממכרת, כל שיר הוא עולם חדש, כולם מטאל מלודי אבל לכל שיר זהות משלו, קשה יהיה לומר שהאלבום צפוי, הוא מפתיע בכל שיר ושיר.
Queen Of Madness חוזר לקצב סטייל Judas Priest של שנות השמונים, מי שאהב את Turbo ואת Defenders Of The Faith הקלאסים יהנה מהשיר הזה, אין הרבה להקות שכותבות כיום ככה ובטח לא בכזו רמה גבוהה.
The Game מתחיל בפריטות שקטות שנשברות על ידי ריף מטאל פרוגרסיבי סטייל Operation Mindcrime וזה כדי לשבור לכיוון אף יותר פרוגרסיבי סטייל Symphony X בתוך השיר, רמת הנגנים ב Dionysus לא פחותה משל Symphony X רק אם יורשה לי להביע דעה אז Dionysus הם Songwriters יותר טובים ממייקל רומיאו וחבורתו.
אני יודע שהצתתי כאן אש אבל שמעתי את Fairytales And Reality בחודשיים מאז שקיבלתי אותו יותר פעמים ממה ששמעתי את כל האלבומים של Symphony X ביחד...
True At Heart הוא עוד אחד מהשירים החזקים כאן, זה כבר Power Metal עם ביצים ומהירות סטייל Keeper Of The Seven Keys הראשון והשני, Michael Weikath היה גונב את השיר הזה בכייף, ככה עושים את זה !!
תקשיבו ל Dreamchaser, ככה עושים Images And Words בשנת 2006, אוף כמה שהתגעגעתי לכתיבה הזאת מאז ש Dream Theater איבדו את עצמם וחתכו לכיוון פחות מטאלי.
והשיר הכי חזק מגיע בסוף, The End, שמונה דקות שמציגות את כל מה שההרכב הזה יודע, הגיטריסט מפגיז בשיר סטייל Metropolis את כל מכלול ההשפעות שמרכיבות את האלבום הנפלא הזה, זה אלבום מטאל מלודי נפלא, מלא חיוביות ויצירה, מלא עושר מוסיקלי, כל שיר עומד בפני עצמו ולכן מצאתי לנכון להרחיב על כל שיר ושיר ולהדגיש שמדובר באלבום שכולו בין טוב מאד למצוין, Dionysus באלבומם השלישי הצליחו להדביק את הדיסק עם דבק מגע למערכת שלי, אחרי שבוע כבר הכרתי את כל האלבום הזה מילה במילה בעל פה, על כמה אלבומים אתם יכולים לומר את זה??
|
Metal Od Dreamwomanjav Hr T 18941 P 163 Dream Woman Jav
lk